מה בני נוער צריכים ברגעים של חוסר ודאות, שעמום ופחד?
- לפני יום אחד (1)
- זמן קריאה 3 דקות
קראו ראיון עם רונן גולוב על הפעילות החינוכית שממשיכה גם בעת המלחמה ביישובי מועצה אזורית אשכול בעוטף עזה.
שלום רונן. ספר לנו בקצרה על עצמך ועל התפקיד שלך בימי שגרה
אני חלק מקיבוץ המחנכים של התנועה בבת ים. בשגרה אני עובד בבית ספר נופי הבשור - בית ספר שש-שנתי (ז׳-י״ב) של המועצה האזורית אשכול. אני חלק מתוכנית של מדריכים למניעת נשירה, ומשמש כמדריך של שכבת ח׳.
העבודה שלי נעשית בשיתוף פעולה צמוד עם צוות המחנכים של השכבה, יחד אנחנו מזהים תלמידים שמתמודדים עם אתגרים לימודיים, חברתיים או קשיים בנוכחות. אני נמצא במרחב של השכבה לאורך כל היום, פוגש את הילדים בין השיעורים וגם מחוץ להם, ועובד איתם גם באופן פרטני וגם בקבוצות קטנות. אנחנו מאתרים חבורות בתוך השכבה, וביחד עם הצוות מחליטים מי צריך פעולה ממוקדת יותר, ומוציאים אותם לפעילויות, בעיקר סביב חיזוק הקשרים החברתיים.
איפה תפס אותך הרגע שבו הבנת שמתחיל מבצע שאגת הארי, ומה הייתה הפעולה הראשונה שעשית?
המבצע התחיל ביום שבת. הייתי בבת ים עם חברים מהקיבוץ והיה יום סוער עם הרבה אזעקות. תוך כדי כבר התחלתי לחשוב מה עושים ביום שאחרי. היה לי ברור שאני צריך לחזור לאזור ולהבין איזה מענה אני נותן.
חיכיתי למוצאי שבת, וישר הרמנו זום של צוות המדריכים בבית הספר ועשינו הערכת מצב - איך כל אחד מרגיש ואיך נערכים לשבוע הקרוב. בדקנו גם את הפניות של כל אחד בהתאם למצב בבית, כי חלק מהמדריכים הם הורים לילדים.
משם התחלנו לפעול מהר: כבר ביום ראשון נסעתי חזרה לדרום, והתחלנו רצף שיחות עם החניכים. באותו ערב יצאנו לסיורים במועצה - עברנו בין היישובים, חיפשנו בני נוער שיושבים בחוץ והתחלנו לתת מענה. הבאנו איתנו כיבוד ומחצלות. למרות ההנחיות לא להתקהל, היה ברור לנו שהילדים יוצאים לרחוב, והיה לנו חשוב להיות שם - לפגוש אותם מהר, לראות שכולם בסדר, ולהראות שאנחנו כאן גם כשאין בית ספר.
איך נראו הימים הראשונים שלך בשטח - מה הבנת שצריך, ואיך התחלת לפעול?
עד שההנחיות השתנו ואפשרו פעילות בלתי פורמלית, המשכנו בסיורים בלילות ושמרנו על קשר רציף עם החניכים. ידענו איפה החבורות נמצאות והגענו אליהן ישירות. בבקרים קיימנו שיחות אישיות וזומים עם הילדים.
ברגע שאושר לקיים פעילות בלתי פורמלית, הפעלנו את הפרויקט "אשכול בלילות": אנחנו מסתובבים עם עגלה שמכילה ציוד של מועדון - מחצלות, פופים, שולחנות וציוד להכנת אוכל. בתיאום עם מנהלי החינוך ביישובים, בכל לילה אנחנו מגיעים ליישוב אחר ומקיימים פעילות מסודרת לנוער המקומי.
לא ידענו כמה זמן המבצע יימשך, ויצאנו לדרך בצורה יחסית מהירה וזורמת, ובנינו לו"ז לחודש הקרוב.
מה מתוך הקשרים והעבודה שהיו לך קודם עזר לך להיכנס לפעולה כל כך מהר?
לצערי, יש לנו נסיון באירועי חירום. בכל פעם אני והחברים שלי (אלה שלא במילואים...) מתגייסים לפעילות חינוכית, כך שיש לנו כלים לאיך נכון לפעול ולגשת לבני נוער בעת מלחמה. בשטח העבודה נעשתה בתיאום עם מחלקת הביטחון הקהילתי של המועצה, שאנחנו עובדים איתה בשיתוף פעולה רציףכבר מהקיץ - בכל מה שקשור למענה לנוער בחופשות, בערבים, בלילות ובמצבי חירום.
בנוסף, כבר היה לנו קשר עם מנהלי החינוך ביישובים, וזה אפשר לנו להתארגן ולהתחיל לפעול מהר מאוד.
מה בני הנוער מבקשים? עם מי אתה נפגש היום, ומה אתה מרגיש שהם צריכים ממך עכשיו?
פגשתי הרבה שעמום וחוסר ודאות - אין בית ספר ולא ברור מה קורה, והתחושה היא שהכל תקוע. לצד זה, פגשתי גם פחד במופעים שונים. מצד אחד, פחד ממשי על החיים - התחושה של מתקפה איראנית מורגשת כמשהו חמור יותר. מצד שני, פחד מלהיות תקועים בבית כל היום ומה שזה מייצר.
יש ילדים שסיפרו שהם יוצאים החוצה למרות הסיכון, כי הם לא מסוגלים להיות כל כך הרבה זמן בבית. זה מעמיס עליהם, ומזכיר להם את תקופת הפינוי למלונות, שהייתה מאוד אינטנסיבית משפחתית. יש ממש חשש לחזור לתחושה הזאת.
הם מחפשים מרחב להתאוורר, גם כשיש סכנה והפעילויות שלנו נותנות לזה מענה מאוד משמעותי.
ספר על מפגש משמעותי שהיה לך מאז תחילת המבצע:
יש ילד מאחת החבורות שאני עובד איתן בשכבת ח׳. יצרתי איתו קשר ממש בתחילת התקופה, ועדכנתי אותו מתי אגיע ליישוב שלו. זה לא היה מהיישובים הראשונים שהגענו אליהם, ובכל יום הוא כתב לי ושאל מתי אני כבר מגיע.
כשהגענו, זה היה מאוד מרגש, הוא וחברים שלו חיכו לי בשער של הקיבוץ עם האופניים החשמליים שלהם, לקחו אותי לסיור והראו לי את הזולה שלהם. היה ממש ניכר כמה הם היו צמאים למפגש, וזה חידד לי עד כמה הנוכחות שלנו משמעותית ורלוונטית.
ומה מתוכנן להמשך?
בחול המועד כבר יש לנו לו"ז פעילות מסודר. אנחנו מחכים לראות איך יתפתחו הדברים ונגיב בזמן אמת לשינויים ולהנחיות. היו יומיים שבהם חזרו ללימודים, אבל אחרי הנפילות בערד ובדימונה החליטו להמשיך לסגור את בתי הספר עד אחרי פסח.
אם אחרי פסח הלימודים יחזרו לשגרה, נחזור לפעילות בתוך בית הספר, ובמקביל נמשיך לצאת לפחות ערב אחד בשבוע ליישובים. אם בתי הספר יישארו סגורים, נמשיך מבחינתנו בפעילות יישובית כל ערב. עד שהמלחמה תסתיים.
תגובות